האוטו שלנו גדול ו... זהו

יצאנו מהמלון הבוקר לכיוון Ambalavao, לא לפני ששאלנו במעדה של המלון אם יש להם מיץ באובב (לא כדי להגיד "נכון שזה מגעיל" אלא מתוך סקרנות אמיתית). נענינו בשלילה (נראה שהמלצר בכלל לא יודע מה זה). נו מילא, אולי בפעם הבאה. צפוייה הייתה לנו נסיעה של 4 שעות ועצירה של שעה ב- Anja - שמורה פרטית עם כל מיני חיות. לאורך הדרך הנוף השתנה באופן דרמטי מהגוון הירוק והסלעי של Isalo דרך מישורים דמויי סוואנה אפריקאית, שדות אורז ירוקים ועד להרים סלעיים אדמדמים בשמורת Andringitra. כבר בתחילת היום נשבה רוח אימתנית שניסתה להעיף את נינה במהלך גיחת צילום שהיא עשתה אל מחוץ לאוטו, ואף יותר מטריד מכך, המנוע השמיע רעשים מוזרים (זהירות ספוילר). בנוסף היינו צריכים לתמרן בין עדרי Zebu שלמים שהלכו על הכביש לאותו יעד כמונו - העיר Ambalavao, בה נערך מדי שבוע שוק הzebu הגדול.

 כ- 100 ק"מ מהיעד עצרנו. הסתבר שהגיר שבק ואיננו יכולים להמשיך בנסיעה. לאחר נסיונות חוזרים ונשנים של הנהג הבנו שהאוטו לא יזוז בכוחות עצמו וזה הזמן לחפש טרמפ. אז הנהג חיפש טרמפ ואנחנו התפנינו להנות מהנוף...

למזלנו בדיוק עבר במקום ג'יפ תיירים עם נהג מקומי אדיב במיוחד וכך מצאנו את עצמנו נוסעים 100 ק"מ על ניוטרל קשורים (באופן רופף בצורה מטרידה) לג'יפ שנוסע מלפנינו, ומתמרן בין הולכי רגל, רוכבי אופניים, עזים, משאיות דוהרות ומהמורות על הכביש (ותודה לאל, לא חסרות כאלו במדגסקר). אבל היה נראה שלמקומיים זה הגיוני, אז זרמנו, הידקנו חגורות בטיחות לכל מקרה, והתפללנו. בסוף הגענו!
האמת, שהמלון לא מהמובחרים שראינו, בעיקר עקב חזרזיר קטן שמיילל מתחת לחלון (מיילל זה ניסוח עדין לתיאור קולות החרחור והצווחות שלו). אבל אכלנו ארוחת צהריים סבירה ברמה מפתיעה (אם כי עודנו תוהים לגבי חלק מהמרכיבים) ונפגשנו עם מריו, המדריך איתו נצא מחר לטרק של 3 ימים, שניסה להרגיע אותנו שזה רק "3 שעות הליכה כולל תמונות והפסקות ולא צריך להילחץ". כמו כן, הוא הציע לקנח את היום בכוסית רום כמסורת התיירים האחרים. סרבנו בנימוס, וביקשנו להמיר את הרום בתה. את שארית היום בילינו בחדר בלרחם על החזרזיר ולקוות למזג אוויר טוב מחר.