יום שני, 30 בספטמבר 2013

נאות מדבר, למורים, ודורי עושה בושות

השכם בבוקר התחלנו את המסלול בפארק Isalo. מזג האוויר היה קודר למדי ומעונן, אך מצד שני לא חם מדי ועד מהרה התבהר. התחלנו באיזור סלעי עליו טיפסנו קצת והשקפנו על פנורמה יפה של הפארק.
בטיול בפארק פגשנו אצן מקומי מטורף שעליו סיפר המדריך שהוא אלוף במרוץ שנתי בינלאומי שנערך במקום הכולל ריצה של 100 ק"מ ברחבי פארק Isalo!! הבחור מסיים את הריצה ב- 11 שעות בלבד!
לראשונה ראינו צמחים מוריקים ופורחים מאז שעזבנו את החלק המזרחי של מדגסקר - הסתבר שזה בזכות אבן החול הסופחת את המים בתקופה הרטובה ומאפשרת לחיים להתפתח עליה גם בתקופה היבשה. המדריך שלנו הפתיע גם ברמת האנגלית וגם בידע המרשים בכך שציין לגבי כל צמח וציפור את השם הלטיני ולהסביר מה מרפא כל דבר (זה נגד אבעבועות שחורות, זה נגד סרטן, זה רעיל מאוד וכו' וכו').
הציור השבועי לילד: איפה ה- stick insect (ולמה למדריך מותר להצביע?)
בדרך פגשנו סוג צבעוני ומאיים במיוחד של ארבה, אשר עוטה את צבעי האזהרה הללו כדי לסמן לטורפים פוטנציאלים לחשוב שוב, מכיוון שהוא מפטם את עצמו בצמח בשם "mother in law" שהוא רעיל ביותר (בחירת שם מעניינת), וגורם להתקף לב תוך חמש שניות. מסתבר שבעבר היו משתמש בצמח הזה להתנקשויות במסיונרים לא רצויים שהגיעו למדגסקר.
 באחת הנקודות בדרך נתקלנו בצמח מרשים מיוחד מסוג Elephant-foot, הידוע בשם הלטיני, pachypodium, ונינה החליטה להתחבא מאחוריו.
 העץ הבא נקרא בתרגום לאנגלית flame-tree מסיבות ברורות:
 במהרה הגענו לבריכה טבעית מקסימה עם צמחיה ירוקה מסביב, וטבלנו רגלים (המים היו קפואים והטמפרטורה בחוץ לא מספיק גבוהה...)
משם המשכנו לעיקוף קטן שהציע המדריך עם הליכה לאורך מצוק מרשים עם נוף על מישור נרחב שמחוץ לתחומי הפארק,
ואז ירדנו לתוך קניון בין שני מצוקים שבתוכו זורם נחל קטן שבוקע מתוך האבן עצמה. שם עשינו הפסקת צהרים קצרה (אכלנו אגוזים וחטיף חלבון לצד חבורת איטלקים רעשניים שבשבילם הביאו קייטרינג שלם עם מנגל, המון סירים, כלי אוכל ושתיה מוגזת) והעיקר - ראינו למורים! לראשונה בטיול ראינו ring tailed lemurs חמודים מקפצים בין הענפים, זוג של white sifaka הידועה לנו כבר ממפגשים קודמים וגם משפחה גדולה של brown lemurs שהגיעו בעקבות האיטלקים והאוכל שלהם (בעיקר האוכל).
לאחר שצפינו בלמורים יצאנו לכיוון שתי בריכות טבעיות נוספות blue&black pools. לא לגמרי הבנו למה אחת כחולה והשניה שחורה, אבל שתיהן היו יפות מאוד וגם שם שכשכנו רגליים בנוהל (עד שהגיעו האיטלקים והבריחו אותנו).
בדרך חזרה דורי הותקף ע"י ענף מזן אלים במיוחד וחטף מזכרת יפה על המצח (you should see the other guy...).
תמונת אילוסטרציה: כל קשר ל- Isalo NP מקרי בהחלט
צפינו במשפחת למורים שהתכרבלה והתחממה על הענף בערימה רכה,
ולבסוף הגענו לרכב בשלוש ופגשנו את הנהג שלנו איתו חזרנו לעיירה. בדרך למלון עברנו בסופרמרקט (!!) מקומי והצטיידנו בעוד מים וגם בשתי קופסאות תירס וטונה למקרה הצורך. מקרה הצורך לא איחר לבוא - באותו ערב מרחנו את דורי בפולידין ולא יכולנו לצאת מהחדר עקב כך, בנוסף איבדנו את ערכת הסכום שלנו איתה תכננו להכין מנת backcountry איתה חזרנו מניו-זילנד והובאה למדגסקר במיוחד במטרה זו. אך מכיוון שלא היה לנו איך לערבב אותה נאלצנו להסתפק בתוכנית ב' והיא - תירס וטונה. בתור כפות שמשו מכסים של דאודורנט, מה שנתן לאוכל ניחוח מעניין.
את שארית היום בילינו בשתיית תה וקריאת הספר ברוסית.

יום ראשון, 29 בספטמבר 2013

going east to the wild wild west

התעוררנו בשש לאחר עוד לילה רווי שינה, התארגנו בניחותא וישבנו לקרוא ספר ברוסית בציפיה לנהג שצריך לאסוף אותנו. אז הגיע הבחור המוזר, behava, אשר הוביל אותנו אתמול ל- Reniala. לקח לנו זמן להבין מה הוא רוצה, ולבסוף הבנו שהוא רוצה שנביא לו חולצה כ- cadeau. כך דורי נאלץ להיפרד מאחת מחולצותיו... אחר כך ישבנו עוד קצת, ייבשנו בגדים מהכביסה שלפני יומיים, חיכינו עוד קצת... ואף אחד לא בא. לבסוף בסביבות אחת עשרה החלטנו לפנות לבעל המלון בבקשה לעזור לנו לאתר את הנהג. הנ"ל נענה בשמחה ולאחר שדיבר עם בלאזה הסתבר שהיינו אמורים לפגוש את הנהג ב- Toliar ולא במלון, לשם יקח אותנו נהג מקומי. וכך היה... לאחר בלבול נוסף בנושא התשלום (שילמנו לו לכיוון אחד מה שאמור היה להספיק לשני הכיוונים, והוא לא טרח לתקן אותנו, וציפה לתשלום נוסף על כיוון החזרה...) וארוחת צהריים ב- Toliar (במסעדה עם כמות הזבובים הגדולה ביותר שראינו בחיים, ומלצר עם מיכל ריסוס שמתרוצץ ומשפריץ לכל עבר) יצאנו לדרך עם נהגנו החדש, Allan, שהתברר כדובר אנגלית ברמה מפתיעה לטובה.
עצרנו בגן בוטני לסיור קטן עם הסברים לגבי הצמחים - העצים והשיחים - האנדמיים למדגסקר ועוד סיפורים לגבי השבטים השונים ומנהגיהם... ואפילו ראינו mouse lemur מנומנם בתוך אחד הגזעים.
 משם כבר המשכנו בנסיעה ארוכה לפנים היבשת, מזרחה. עצרנו לקנות פרי מוזר דומה לאנונה, אבל המוכרת ציינה שצריך לשמור אותו כמה ימים עד שיבשיל... המשכנו אל החשכה עם סיפורים מעוררי השראה של הנהג לגבי שודדים חמושים ששמים מחסום אבנים על הכביש, עוצרים רכבים ולוקחים להם תכשיטים - אבל אל דאגה, זה רק בלילה. באמצע הדרך הנהג עצר בפתאומיות ויצא. חשבנו שהוא הלך להשתין, אבל זו הייתה בחירה מעט מוזרה של מקום כי לא היה אף שיח או עץ והייתה רוח אימתנית. אז הסתבר שהוא בסך הכל הלך לאסוף חלק מהאוטו שהתעופף ברוח לצד הכביש.
לאחר מכן עברנו דרך מספר עיירות. לדברי הנהג מדובר במקומות מפוקפקים שמנוהלים ע"י פקיסטנים וסרי-לנקאים שמעוניינים באיזור בגלל הימצאות של אבני ספיר. מסתבר שכל מדגסקר עשירה מאוד באבנים יקרות, בכסף, בזהב ובנפט (זה מסביר אולי למה על השטרות המדגסקרים מופיעים בגאווה טרקטורים). באיזור שבו עברנו נמצא לפני 12 שנה ספיר ענק ומאז הוא הפך לאתר משיכה להרפתקנים ושלל מחפשי דרכי התעשרות מהירה, ויחד אתם אוכלוסיה של כנופיות, סוחרי סמים ונרקומנים, זונות ושאר מרעין בישין.
נשמנו לרווחה כשהגענו למלון ושמחנו לגלות חדר מטופח, והחשוב מכל - חיכו לנו שתי כוסות זכוכית בהן הכנו תה לסיכום היום.

יום שבת, 28 בספטמבר 2013

пироги ולמורים אחרים

קמנו בניחותא לאחר כ- 12 שעות שינה! ואכלנו ארוחת בוקר עם נוף הים הרגוע והכחול. לאחר הארוחה שמנו פעמנו לשמורת Reniala שהיא שריד ל- spiny forest באיזור.
השמורה נמצאת מרחק הליכה מהמלון, והובלנו לשם ע"י מקומי מעט מוזר ולא דובר אנגלית בשם behava. היה מאתגר להבין מה הוא רוצה אבל נינה התמודדה עם האתגר בגבורה ודורי הסתכל על נינה ועל המקומי בחוסר אונים והנהן.
בשמורה מצאנו הרבה עצים קוצניים כיאה ל- spiny forest (מעין קקטוס שהתחפש לעץ),
כמה סוגים של באובבים (הותיק ביניהם בן 1500 שנה),
נחש חמקמק
ואפילו שני sportive lemurs מנומנמים שישנו בין קוצי העצים.
ראינו ג'וק גדול מת עליו המדריך אמר שזה רק תינוק של ג'וק וצייר על החול את הממדים של האמא של הג'וק הזה, מה שגרם לנו להרגיש בנוח עם הג'וקים במטבח שלנו, וכן הדגים לנו טיפוס מרשים על באובב (מה שכן, היו שם מדרגות מיוחדות כדי לעלות ולאסוף את הפירות באדיבות מקומיים בתקופה שלפני שהמקום הוגדר כשמורה).

משם חזרנו למלון דרך החוף ונאלצנו לברוח מנערים שניסו למכור לנו קופסאות עץ מעוטרות. לא הצלחנו להסביר להם שאין לנו צורך בכאלה, והם המשיכו להוריד את המחיר ולהציע עסקאות משולבות ובעיקר ללכת לידינו כל הדרך.
במלון אכלנו ארוחת צהרים (אח, כמה נתגעגע לשף כאן...) ולאחר מנוחה קצרה הצטרפנו לבעל המלון וזוג של צרפתי, בחורה מקומית (שנראית צעירה ממנו ב- 30 שנה) והבת הקטנה שלהם להפלגה לשונית האלמוגים במרחק של מספר קילומטרים מהחוף. ההפלגה הייתה על גבי קאנו עם מפרש, או בפי המקומיים pirogue, מה שישר עורר בנו תיאבון (עקב הקרבה הלשונית למילה "עוגה" ברוסית).
 התרשמנו מהיכולת של משיטי הסירה לתמרן אותה אל השונית ומשם קפצנו עם סנפירים ושנורקל לראות את הדגים, קיפודי הים, כוכבי הים והיצורים האחרים שחיים בשונית.

נינה השתלטה על העסק מהר והתקדמה בתנועות יעילות ומחושבות. דורי, לעומת זאת, התחיל להאשים את הציוד. בגלל שהשסתום החד כיווני של השנורקל לא עבד, לטענתו, הוא כל הזמן בלע מים והתחיל לשקוע. הסנפירים היו מקולקלים כמובן, ורק משכו אותו מטה. בשורה התחתונה - דורי נראה כמו למור במצוקה שנזרק למים ורק מנסה לצאת משם. היו כמה רגעים של נחת בהם שייטנו בנינוחות מעל האלמוגים וראינו יצורים מגניבים. רגעים כאלה נקטעו בכך שדורי נשם מי ים ונאלץ להזדקר בחינניות ולפנות את כל המלח שהצטבר לו בריאות. בסוף חזרנו ל- pirogue עייפים (דורי) אך מרוצים (שנינו), ובחזרה למלון, שם פיצינו את עצמנו ב- пирог עם אננס, קוקטייל קוקוס וליקר בננה תוצרת הבית. כך עלינו לישון שיכורים (דורי) ובעלי שרירים כואבים (דורי) אך לחלוטין שבעי רצון מהיום שעבר עלינו (שנינו).

יום שישי, 27 בספטמבר 2013

Mura-Mura

מסתבר שהטיסה ל- Toliara הוקדמה במספר שעות (בדומה לטיסתנו הראשונה). נו טוב, Air madagascar. הגענו לשדה והפעם לא נאלצנו לעבור שום שיקוף ולאחר רבע שעה כבר היינו בחדר ההמתנה למטוס. שם פגשנו זוג בריטים קשישים חביבים עם מבטא בריטי מעורר קנאה וקשקשנו קצת, וכן ראינו כמה מהמטיילים מ- alee de turistes של אתמול. נינה כבר פינטזה על הקרואסון והתה שחילקו לנו בטיסה הקודמת ודורי פינטז להשלים קצת שעות שינה מלילה קצר מדי. הטיסה עברה חלק והקברניטו טרח לעדכן אותנו באמצע במזג האוויר בחוץ (מינוס 3 מעלות צלזיוס), מהירות הרוח, וכמה היא משפיעה על מהירות הטיסה (אולי כדי להסביר עיכוב של חצי שעה...).
בטוליאר חיכה לנו נהג חדש שנשכר להביא אותנו ליעד הבא - Ifaty. מדובר במלון פסטורלי על חוף האוקינוס עם נוף לים (האם זה פוסל אותו מהתואר פסטורלי? נו שוין), בקרבת פארק באובבים ושונית אלמוגים. עצרנו בטוליאר לקנות מים ולהחליף כסף והתרשמנו מהעיר לטובה (אפילו יש בה סופרמרקט!), והמשכנו למלון, תוך כדי שיחה של נינה בצרפתית שוטפת (אני לא זוכרת איך אומרים "כמה זמן תיקח הנסיעה?" אז נחכה שנצא ואז אני אשאל "מתי מגיעים?") עם הנהג.
במלון קדמו את פנינו עם מיץ פירות קר ואסתטי להפליא וחדר עם נוף לים, ובעיקר - אוירת זולה טהורה.

נכנסנו ישר למצב הרוח המתאים, ובילינו את שארית היום בקריאת самсон (הספר התורן ברוסית) על מרפסת החדר שלנו, שיטוט על החוף, ארוחת צהריים משביעה (וטעימה!!! לראשונה במדגסקר) במלון (נינה התפרעה עם קלמרי - אם סבתא טובה שואלת, זה היה גפילטע פיש),
גפילטע פיש מדגסקרי מצוי
וקינחנו בקוקטייל לאור השקיעה. רב המלצרים (והמלצר היחיד) פינק אותנו בקוקטייל קוקוס עם רום ועוד משהו עם פירות שישר עלה לדורי לראש, כך שהמטרה הושגה.
 למחר קבענו טיול בשמורת הבאובבים ושחיה עם שנורקל בשונית האלמוגים.

יום חמישי, 26 בספטמבר 2013

Allee de turistes

את היום העברנו בנסיעה ארוכה ומתישה מהצינגי חזרה למורונדבה, ממנה נטוס מחר ל- Toliara. את הנסיעה התחלנו יחד עם שיירה ארוכה של ג'יפים שאותם פגשנו לאורך כל הדרך - החל מהמעבורת הראשונה, דרך המסעדה המתויירת בארוחת הצהריים ב- Belo, דרך המעבורת השניה ולבסוף נפגשנו כולנו באיחוד מרגש בשדרת הבאובבים לצילום שקיעה קבוצתי (וספונטני) אחרון (קבוצתי כי כל התיירים נדחפו לנו לתמונות).
השיירה היוותה בעצם את הפקק המדגסקרי הראשון (והאחרון?) שחווינו, והכל בגלל היפנים שהחליטו להגיע למעבורת באותה שעה כמונו. בזמן שחיכינו השקפנו על חבורת נשים שעסקה כביום יום בענייני כביסה בנהר.
התראנו שוב עם מספר דמויות מהמערכות הקודמות. לא איכזבה היווניה שבדרך טרחה לאמץ גזע עץ שמצאה על הכביש כ- souvenir ואילצה את הנהג המסכן להעמיס אותו לרכב. מיוצר לציין שערכת התרופות כנראה נשארה ביוון כדי לפנות מקום לגזע העץ, מכיוון שהתברר שאחת מהן חולה בדלקת גרון ואפילו אקמול לא היה במרכולתן.
פגשנו גם את זוג הבריטים מאתמול (שלא זכו לציון בפוסט הקודם ולכן אתם בטח אומרים "אההה, הזוג הזה..."), איתם קשקנו לאורך ההפלגה במעבורת וניסינו לשכנע אותם לבוא לישראל. הסתבר שגם הם בירח דבש, והגיעו בטיסה שלנו ועוזבים את מדגסקר בטיסה איתנו. הם מאוד התרגשו מכל אחד מהפרטים הללו.
כמו כן, הצטיידנו במלאי בקבוקים ריקים מבעוד מועד, אותם חילקנו לילדים בצידי הדרך שראו בהם אוצר שנופל עליהם מה- vasa. לשלל המחולק צירפנו גם סבון שפילחנו מהמלון הקודם למטרה זו ומספר בננות שקנינו בשוק. כשהגענו לבסוף לשדרת הבאובבים קידם את פנינו ילד עם גרזן ומקל ארוך ועליו זיקית, במילים אחרות - מוכן ליום עבודה. הוא ישר התחיל לחלק פקודות- foto vasa, הונחתה הפקודה הראשונה. כמובן שצייתנו (בכל זאת, גרזן...), וצילמנו אותו בפוזת לוחם הזיקיות.
כאשר הוא אישר את התמונה הגיעה הפקודה הבאה - cadeau! דורי שלף בגאווה אחת מהבננות שהוכנו בכיס והציג אותה בפני הילד, אך הוא הביט בבננה בבוז וחזר על הציווי cadeau. בשלב זה שלפנו את התותחים הכבדים - הסבון. אחרי שרחרח את הסבון הילד הסתפק בו בצירוף הבננה מקודם. נשמנו לרווחה ופנינו לעיסוקי הואזאי - צילום "Alee de baobab" שבשל כמות תיירים גדול הרבה יותר מכמות הבאובבים זכה אצלנו אף לכינוי שבכותרת.
היום גילינו גם שדרך שגורה להתניע רכבים היא לדחוף אותם ואז לסובב את המפתח. לדורי אפילו הייתה הזדמנות לתת יד באחת מההפעלות הנ"ל, וזכה בעקבות זאת לכינוי strong vasa. סיימנו את היום כבר בחושך בסביבות שבע וחצי (הרבה אחרי ה- bed time שלנו בימים האחרונים) במלון ב- Morondava, ולראשונה פגשנו בקבלה מנהל שאינו דובר מילה באנגלית (וגם נותן השירות הלבן הראשון שפגשנו עד כה במדגסקר) ונאלצנו לגרד את הצרפתית שלנו כדי לתקשר איתו (מה שעשינו בהצלחה רבה! כלומר, נינה דברה ודורי הנהן ברוב חשיבות והתפעלות), ואפילו קיבלנו wifi. ה- vasa בקבלה גם הזדעזע לראות שאנחנו סוחבים לעצמנו את התיקים בעוד הנהג שלנו הולך בטל, וטרח לנזוף בו.

יום רביעי, 25 בספטמבר 2013

הליכה על סכינים, למורים ופינגוינים

יצאנו לדרך השכם בבוקר אל עבר הצינגי הגדול. בתוכנית היה לעשות את כל המסלולים שיש למקום להציע פחות או יותר, בהערכות זמן מדגסקריות התענוג היה אמור לקחת שבע וחצי שעות. לאור נסיון העבר החלטנו שנעמוד במשימה. לאחר נסיעה קופצנית של כשעה התחלנו ללכת במעמקי היער. כבר על ההתחלה בחנה אותנו בחשדנות משפחה של brown lemurs תוך כדי קשקוש בזנב. היער, שראוי ביותר לתואר יער אמיתי, הכיל גם מספר צינגים שהלך וגבר עד שהגענו לטיפוס תלול לגג הצינגי ממנו נשקפה תצפית מרהיבה על אלפי סלעים משוננים שהזדקרו עשרות רבות של מטרים מסביב לנו.
 המשכנו בקיפוץ בין הסלעים ותוך כדי כך לא שכחנו לחפש חיות חדשות
כך ירדנו מטה והמשכנו ביער לעבר מסלול שני. בדרך ראינו מספר רב של ציפורים (ביניהן ה- paradise flycatcher וה- pygmy kingfisher היחודיים לאי),
ואף white sifaka, למור מסוג sportive שמצא תנוחה מוזרה בתוך גזע עץ,
זנב של ring tailed mongoose וכן jumping rat. את חלקם הספקנו לצלם, והאחרים חמקו במהירות (ותאלצו להאמין לנו).
מסלול הצינגי השני הסתבר כמסלול מתוייר הרבה יותר, וכבר על ההתחלה חלפנו על פני חבורת תיירים יפנים שמאוד התלהבו מהיפנית השוטפת של דורי (מדובר במילים שלום ומילת פרידה שגרמו לקריאות אהדה בקרב כל הסבתות היפניות). אחר כך פגשנו גם מטיילים אחרים ביניהם זוג תיירות יווניות שהגיעו למדגסקר ללא תכשיר דוחה יתושים, מה שלא מנע מהן להסתובב עם גופייה ומכנסיים קצרים. השאלנו להן את הרעל שהיה ברשותנו ובתמורה קיבלנו בננה מיניאטורית וקיווי מיובש (אין ספק שזה מצרך חובה בטיול באפריקה שלא כמו תכשיר נגד יתושים וקרם הגנה שגם אותו הן לא טרחו להביא). בשלב זה נינה הבחינה שהיא דרכה על קקי של פוסה. כידוע, פוסות אחרי ארוחת למורים משביעה נוטות לחרבן... למורים :(. לאחר שסיימנו לגרד פרווה של למורים מהנעל ולאחר שבחנו מקרוב את תצורות האבן המרהיבות מכל כיוון, טיפסנו, עלינו וירדנו, עברנו בגשרים תלויים ובמערות תת קרקעיות,
חזרנו לאוטו לא לפני שתפסנו עוד white sifaka עם תינוק קטן שעושה את צעדיו (או ליתר דיוק את ניתוריו) הראשונים.
הגענו לאוטו מרוצים אחרי חמש שעות הליכה בלבד.
למה פינגוינים? שואל הקורא חד ההבחנה.. משום שאתמול לא יצא לנו לראות bamboo lemur למרות הבטחות המדריך, ודורי בחוסר זהירות הצהיר "אל תדאגי, נינה, מחר נראה bamboo lemur, ואם לא אז אני מסדר לך פינגוינים". נינה, מיותר לציין, הסכימה להצעה. לצערו הרב של דורי לא נצפו bamboo lemurs בשטח.

בערב אכלנו ארוחת ערב נוספת במלון. גם הפעם היינו הסועדים היחידים אבל השכלנו לא להזמין עוף הפעם, והסתפקנו בשתי מנות מרק גזר ומנת אורז וירקות, כך שהאירוע עבר יחסית בשלום (חוץ מזה שניסו למכור לנו תכשיטים מדגסקרים במחיר תיירים מופרך).

יום שלישי, 24 בספטמבר 2013

Walking like a lemur

היום התחיל בארוחת בוקר שכללה גזר - שינוי מרענן למרות שהוא לא היה מדהים. המשכנו לקבלה של הפארק, שם רכשנו כרטיסים לטיולים של היום ומחר - בצינגי הקטן היום ובצינגי הגדול מחר. פגשנו את המדריך שלנו שהופתענו לגלות שהוא שמנמן - מראה לא נפוץ בקרב המקומיים, ובאופן כללי שמנו לב שאזורים שנושקים למוקדי תיירות הרבה יותר עשירים. נראה שמתפרנסים מאיתנו לא רע.
בכל אופן, התחלנו במסע על קנו ל- Gorge בנהר המקומי. שם כבר בתחילת הדרך חזינו בתנין משתזף על סלע שבלט מעל המים.
עצרנו בשתי מערות וחקרנו את הנטיפים בהן, חיפשנו עטלפים, ראינו ציפור כחולה ויפה שלא קלטנו את שמה,
ולבסוף העפנו מבט בקברים עתיקים של המתיישבים הראשונים באיזור. שם התגלה שהפנס שלנו שבק חיים ונאלצנו לגזול את הפנס של המדריך שלמרבה המזל הגיע מצוייד.
משם המשכנו למסלול הצינגי הקטן שכלל הליכה נחמדה ביער ואז טיפוס על הצינגי - סוג של סלע חול שעוצב לאורך השנים על ידי זרימה מהים והגשמים. נוצר מבנה מיוחד שנראה ומרגיש כמו שיניים מחודדות שצומחות מהקרקע.
הסתכלנו מלמעלה, מהצד ומבפנים על התופעה,




בדרך ראינו גם brown lemur, ואף white sifaka ממש מקרוב,
אכלנו צהריים מקופסת האגוזים והפירות היבשים שלנו, ומאוד התשנו את המדריך שכל כמה זמן שאל תוך כדי התנשפות אם אנחנו עייפים ורוצים לנוח, והתאכזב לשמוע כשהשבנו בשלילה.
בסוף סיימנו את המסלול מוקדם מהמתוכנן, והוחלט שנחזור למלון לשעה וחצי לנוח ואז נמשיך למסלול נוסף בצינגי הקטן.
ג'אקו הנהג שלנו מאוד התרשם מהקצב שלנו והעיר לגביו: You are walking like a lemur, like a fosa, not mura-mura like chamelion. מורה-מורה הוא אחד הביטויים השגורים בפי המלגזים, ומשמעותו לאט-לאט, והוא משקף היטב את הלך הרוח המקומי.
לאחר מנוחה קצרה חזרנו ליער אך עם פחות הצלחה - לא הצלחנו לראות את ה- bamboo lemur שמאוד קיווינו לפגוש, וגם למורים אחרים לא ממש ראינו... אבל עשינו טיול נחמד, קיפצנו וטיפסנו על סלעי הצינגי, וגם הפעם הצלחנו להתיש את המדריך המסכן.
סיימנו את היום בארוחת ערב במלון. הם לוקחים את עצמם ברצינות, אז קיבלנו שולחן עם מפיות מעוצבות ולמרות שהיינו היחידים במסעדה, קיבלנו שני מלצרים שבהו בנו במשך על הארוחה (אחד לבוש בחליפה כמלצר צרפתי אמיתי ומחזיק את היד מאחורי הגב כמיטב גינוני הטקס) וכן מוזיקת תיירים, שלקולה ניסינו להתמודד עם כנפי העוף שהזמנו לצערנו (דורי ללא הצלחה ונינה בהצלחה חלקית).
היום גם למדנו שבמדגסקר אסור להצביע על דברים ("it is forbidden") ולכן כל פעם שמצביעים צריך לקפל את האצבע... מאוד קשה להתרגל!