20.9.2013
היום זה היום הראשון שלנו במדגסקר.
אתמול בערב נחתנו בשדה התעופה של טנה, עיר הבירה, והועברנו לאחר בירוקרטיה מדגסקרית טיפוסית בעת בידוק הדרכונים (ארבעה פקידים נחוצים לתהליך - אחד לוקח את הדרכון, השני מוציא את הדף שמילאנו, השלישי יודע קרוא והרביעי כתוב) למלון הראשון ע"י בלאזה (הבחור שאירגן לנו את הטיול ואיתו היינו בקשר עוד מהארץ. הוא זה שלחשבונו העברנו עוד טרם הטיסה 1000 אירו וקיווינו שלא יברח עם הכסף למקסיקו...) והנהג החברמן שאת שמו לא הצלחנו לקלוט.
לאחר שינה נחוצה התעוררנו לבוקר מדגסקרי ראשון לקול זמזום היתושים ולריח המסעדה שמתחת לחלון, ויצאנו לקרוע את העיר הגדולה, או במילים אחרות להצטייד בפירות מבלי שיכייסו אותנו. המשימה עברה בהצלחה וחזרנו כאשר כשבחיקנו אננס, מנגו ותפוזים. כך יצאנו לדרך אל עבר פארק הזוחלים Perinet, שבדרך מזרחה לפארק הלאומי Andasibe. בדרך הנהג סיפר לנו על תושבי מדגסקר ומנהגיהם וברגע שהגענו לרכס ההרים המפריד בין מזרח למערב פתאום השתנה מזג האוויר משמשי וחם לגשום וקריר.
בפארק הזוחלים פגשנו לראשונה סוגים רבים של זיקיות ו- geckos.
אפילו החזקנו וליטפנו כמה, התחזנו לענף (אבל כמובן שהזיקיות טובות בזה הרבה יותר),
אבל האטרקציה החשובה של המקום (בראיית נינה) היו היצורים הקטנים והחמודים שקצת דומים לקיפודים ששמם במדגסקר (ואולי בעוד מקומות בעולם) tenrec.
אכלנו צהריים במסעדה בפארק והבנו שללא ספק לא הגענו למדגסקר בזכות המטבח העשיר. כפי שסיפר לנו הנהג הדיאטה המדגסקרית מורכבת משלוש ארוחות ביום- אורז בבוקר, אורז בצהריים ואורז בערב. החלטנו לעבור לדיאטת בננות שנמכרות לצד הדרך בשפע.
לאחר עוד קצת נסיעה הגענו סוף סוף לפארק Mantadia לצד העיר Andasibe. התמקמנו במלון והתחלנו להתכונן לטיול לילי שציפה לנו. בינתיים הספקנו לראות לראשונה בטיול למורים!
זו הייתה להקה בת ארבעה חברים של brown lemur ואז גילינו לתדהמתנו שהוא בעצם אפור! אכזבה שהתגברנו עליה די מהר, בכל זאת הם סופר חמודים. הם עסקו בלקפץ מענף לענף, לבלוס פירות מהעץ, ובלהלך על חוטי חשמל במופע אקרובטיקה, וכמובן בלחרבן על העוברים מתחת.
לאחר החוויה הנ"ל באנו מלאי ציפיות לסיור הלילה, שלא אכזב - המדריך שלנו עם עיני הנץ שלו הצליח להבחין בהחזרי אור עדינים מעיני החיות שהיו ביער ולאכן את מיקומן ברמת הענף. במקרה מרשים במיוחד הוא זיהה מהשביל משהו מבטיח, הסתער אל תוך היער וברגע שהרים את הפנס - הפלא ופלא - ישב שם mouse lemur, הלמור הקטן ביותר באיזור, מעט מפוחד ומסונוור. חוץ מזה ראינו גם dwarf lemur, עוד brown lemur ועוד למור בשם Woolly ממרחק. חוץ מלמורים ראינו מגוון זיקיות מנמנמות קטנטנות.
התרשמנו וחזרנו עוד יותר מלאי ציפיות לטיול של מחר בו נקרה את הלמור הגדול ביותר - ואולי אף נזכה להשכמה ממנו בבוקר - ה- Indri (במלגשית "הנה", באופן שמעט מזכיר את הסיפור על הקנגורו).
(להבנת משמעות הכותרת: ראו ערך Last chance to see של דאגלאס אדאמס, פרק 1).
היום זה היום הראשון שלנו במדגסקר.
אתמול בערב נחתנו בשדה התעופה של טנה, עיר הבירה, והועברנו לאחר בירוקרטיה מדגסקרית טיפוסית בעת בידוק הדרכונים (ארבעה פקידים נחוצים לתהליך - אחד לוקח את הדרכון, השני מוציא את הדף שמילאנו, השלישי יודע קרוא והרביעי כתוב) למלון הראשון ע"י בלאזה (הבחור שאירגן לנו את הטיול ואיתו היינו בקשר עוד מהארץ. הוא זה שלחשבונו העברנו עוד טרם הטיסה 1000 אירו וקיווינו שלא יברח עם הכסף למקסיקו...) והנהג החברמן שאת שמו לא הצלחנו לקלוט.
לאחר שינה נחוצה התעוררנו לבוקר מדגסקרי ראשון לקול זמזום היתושים ולריח המסעדה שמתחת לחלון, ויצאנו לקרוע את העיר הגדולה, או במילים אחרות להצטייד בפירות מבלי שיכייסו אותנו. המשימה עברה בהצלחה וחזרנו כאשר כשבחיקנו אננס, מנגו ותפוזים. כך יצאנו לדרך אל עבר פארק הזוחלים Perinet, שבדרך מזרחה לפארק הלאומי Andasibe. בדרך הנהג סיפר לנו על תושבי מדגסקר ומנהגיהם וברגע שהגענו לרכס ההרים המפריד בין מזרח למערב פתאום השתנה מזג האוויר משמשי וחם לגשום וקריר.
בפארק הזוחלים פגשנו לראשונה סוגים רבים של זיקיות ו- geckos.
לאחר עוד קצת נסיעה הגענו סוף סוף לפארק Mantadia לצד העיר Andasibe. התמקמנו במלון והתחלנו להתכונן לטיול לילי שציפה לנו. בינתיים הספקנו לראות לראשונה בטיול למורים!
זו הייתה להקה בת ארבעה חברים של brown lemur ואז גילינו לתדהמתנו שהוא בעצם אפור! אכזבה שהתגברנו עליה די מהר, בכל זאת הם סופר חמודים. הם עסקו בלקפץ מענף לענף, לבלוס פירות מהעץ, ובלהלך על חוטי חשמל במופע אקרובטיקה, וכמובן בלחרבן על העוברים מתחת.
(להבנת משמעות הכותרת: ראו ערך Last chance to see של דאגלאס אדאמס, פרק 1).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה