את היום העברנו בנסיעה ארוכה ומתישה מהצינגי חזרה למורונדבה, ממנה נטוס מחר ל- Toliara. את הנסיעה התחלנו יחד עם שיירה ארוכה של ג'יפים שאותם פגשנו לאורך כל הדרך - החל מהמעבורת הראשונה, דרך המסעדה המתויירת בארוחת הצהריים ב- Belo, דרך המעבורת השניה ולבסוף נפגשנו כולנו באיחוד מרגש בשדרת הבאובבים לצילום שקיעה קבוצתי (וספונטני) אחרון (קבוצתי כי כל התיירים נדחפו לנו לתמונות).
השיירה היוותה בעצם את הפקק המדגסקרי הראשון (והאחרון?) שחווינו, והכל בגלל היפנים שהחליטו להגיע למעבורת באותה שעה כמונו. בזמן שחיכינו השקפנו על חבורת נשים שעסקה כביום יום בענייני כביסה בנהר.
התראנו שוב עם מספר דמויות מהמערכות הקודמות. לא איכזבה היווניה שבדרך טרחה לאמץ גזע עץ שמצאה על הכביש כ- souvenir ואילצה את הנהג המסכן להעמיס אותו לרכב. מיוצר לציין שערכת התרופות כנראה נשארה ביוון כדי לפנות מקום לגזע העץ, מכיוון שהתברר שאחת מהן חולה בדלקת גרון ואפילו אקמול לא היה במרכולתן.
פגשנו גם את זוג הבריטים מאתמול (שלא זכו לציון בפוסט הקודם ולכן אתם בטח אומרים "אההה, הזוג הזה..."), איתם קשקנו לאורך ההפלגה במעבורת וניסינו לשכנע אותם לבוא לישראל. הסתבר שגם הם בירח דבש, והגיעו בטיסה שלנו ועוזבים את מדגסקר בטיסה איתנו. הם מאוד התרגשו מכל אחד מהפרטים הללו.
כמו כן, הצטיידנו במלאי בקבוקים ריקים מבעוד מועד, אותם חילקנו לילדים בצידי הדרך שראו בהם אוצר שנופל עליהם מה- vasa. לשלל המחולק צירפנו גם סבון שפילחנו מהמלון הקודם למטרה זו ומספר בננות שקנינו בשוק. כשהגענו לבסוף לשדרת הבאובבים קידם את פנינו ילד עם גרזן ומקל ארוך ועליו זיקית, במילים אחרות - מוכן ליום עבודה. הוא ישר התחיל לחלק פקודות- foto vasa, הונחתה הפקודה הראשונה. כמובן שצייתנו (בכל זאת, גרזן...), וצילמנו אותו בפוזת לוחם הזיקיות.
כאשר הוא אישר את התמונה הגיעה הפקודה הבאה - cadeau! דורי שלף בגאווה אחת מהבננות שהוכנו בכיס והציג אותה בפני הילד, אך הוא הביט בבננה בבוז וחזר על הציווי cadeau. בשלב זה שלפנו את התותחים הכבדים - הסבון. אחרי שרחרח את הסבון הילד הסתפק בו בצירוף הבננה מקודם. נשמנו לרווחה ופנינו לעיסוקי הואזאי - צילום "Alee de baobab" שבשל כמות תיירים גדול הרבה יותר מכמות הבאובבים זכה אצלנו אף לכינוי שבכותרת.
היום גילינו גם שדרך שגורה להתניע רכבים היא לדחוף אותם ואז לסובב את המפתח. לדורי אפילו הייתה הזדמנות לתת יד באחת מההפעלות הנ"ל, וזכה בעקבות זאת לכינוי strong vasa. סיימנו את היום כבר בחושך בסביבות שבע וחצי (הרבה אחרי ה- bed time שלנו בימים האחרונים) במלון ב- Morondava, ולראשונה פגשנו בקבלה מנהל שאינו דובר מילה באנגלית (וגם נותן השירות הלבן הראשון שפגשנו עד כה במדגסקר) ונאלצנו לגרד את הצרפתית שלנו כדי לתקשר איתו (מה שעשינו בהצלחה רבה! כלומר, נינה דברה ודורי הנהן ברוב חשיבות והתפעלות), ואפילו קיבלנו wifi. ה- vasa בקבלה גם הזדעזע לראות שאנחנו סוחבים לעצמנו את התיקים בעוד הנהג שלנו הולך בטל, וטרח לנזוף בו.
השיירה היוותה בעצם את הפקק המדגסקרי הראשון (והאחרון?) שחווינו, והכל בגלל היפנים שהחליטו להגיע למעבורת באותה שעה כמונו. בזמן שחיכינו השקפנו על חבורת נשים שעסקה כביום יום בענייני כביסה בנהר.
פגשנו גם את זוג הבריטים מאתמול (שלא זכו לציון בפוסט הקודם ולכן אתם בטח אומרים "אההה, הזוג הזה..."), איתם קשקנו לאורך ההפלגה במעבורת וניסינו לשכנע אותם לבוא לישראל. הסתבר שגם הם בירח דבש, והגיעו בטיסה שלנו ועוזבים את מדגסקר בטיסה איתנו. הם מאוד התרגשו מכל אחד מהפרטים הללו.
כמו כן, הצטיידנו במלאי בקבוקים ריקים מבעוד מועד, אותם חילקנו לילדים בצידי הדרך שראו בהם אוצר שנופל עליהם מה- vasa. לשלל המחולק צירפנו גם סבון שפילחנו מהמלון הקודם למטרה זו ומספר בננות שקנינו בשוק. כשהגענו לבסוף לשדרת הבאובבים קידם את פנינו ילד עם גרזן ומקל ארוך ועליו זיקית, במילים אחרות - מוכן ליום עבודה. הוא ישר התחיל לחלק פקודות- foto vasa, הונחתה הפקודה הראשונה. כמובן שצייתנו (בכל זאת, גרזן...), וצילמנו אותו בפוזת לוחם הזיקיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה