יצאנו לדרך השכם בבוקר אל עבר הצינגי הגדול. בתוכנית היה לעשות את כל המסלולים שיש למקום להציע פחות או יותר, בהערכות זמן מדגסקריות התענוג היה אמור לקחת שבע וחצי שעות. לאור נסיון העבר החלטנו שנעמוד במשימה. לאחר נסיעה קופצנית של כשעה התחלנו ללכת במעמקי היער. כבר על ההתחלה בחנה אותנו בחשדנות משפחה של brown lemurs תוך כדי קשקוש בזנב. היער, שראוי ביותר לתואר יער אמיתי, הכיל גם מספר צינגים שהלך וגבר עד שהגענו לטיפוס תלול לגג הצינגי ממנו נשקפה תצפית מרהיבה על אלפי סלעים משוננים שהזדקרו עשרות רבות של מטרים מסביב לנו.
המשכנו בקיפוץ בין הסלעים ותוך כדי כך לא שכחנו לחפש חיות חדשות
כך ירדנו מטה והמשכנו ביער לעבר מסלול שני. בדרך ראינו מספר רב של ציפורים (ביניהן ה- paradise flycatcher וה- pygmy kingfisher היחודיים לאי),
ואף white sifaka, למור מסוג sportive שמצא תנוחה מוזרה בתוך גזע עץ,
זנב של ring tailed mongoose וכן jumping rat. את חלקם הספקנו לצלם, והאחרים חמקו במהירות (ותאלצו להאמין לנו).
מסלול הצינגי השני הסתבר כמסלול מתוייר הרבה יותר, וכבר על ההתחלה חלפנו על פני חבורת תיירים יפנים שמאוד התלהבו מהיפנית השוטפת של דורי (מדובר במילים שלום ומילת פרידה שגרמו לקריאות אהדה בקרב כל הסבתות היפניות). אחר כך פגשנו גם מטיילים אחרים ביניהם זוג תיירות יווניות שהגיעו למדגסקר ללא תכשיר דוחה יתושים, מה שלא מנע מהן להסתובב עם גופייה ומכנסיים קצרים. השאלנו להן את הרעל שהיה ברשותנו ובתמורה קיבלנו בננה מיניאטורית וקיווי מיובש (אין ספק שזה מצרך חובה בטיול באפריקה שלא כמו תכשיר נגד יתושים וקרם הגנה שגם אותו הן לא טרחו להביא). בשלב זה נינה הבחינה שהיא דרכה על קקי של פוסה. כידוע, פוסות אחרי ארוחת למורים משביעה נוטות לחרבן... למורים :(. לאחר שסיימנו לגרד פרווה של למורים מהנעל ולאחר שבחנו מקרוב את תצורות האבן המרהיבות מכל כיוון, טיפסנו, עלינו וירדנו, עברנו בגשרים תלויים ובמערות תת קרקעיות,
חזרנו לאוטו לא לפני שתפסנו עוד white sifaka עם תינוק קטן שעושה את צעדיו (או ליתר דיוק את ניתוריו) הראשונים.
הגענו לאוטו מרוצים אחרי חמש שעות הליכה בלבד.
למה פינגוינים? שואל הקורא חד ההבחנה.. משום שאתמול לא יצא לנו לראות bamboo lemur למרות הבטחות המדריך, ודורי בחוסר זהירות הצהיר "אל תדאגי, נינה, מחר נראה bamboo lemur, ואם לא אז אני מסדר לך פינגוינים". נינה, מיותר לציין, הסכימה להצעה. לצערו הרב של דורי לא נצפו bamboo lemurs בשטח.
בערב אכלנו ארוחת ערב נוספת במלון. גם הפעם היינו הסועדים היחידים אבל השכלנו לא להזמין עוף הפעם, והסתפקנו בשתי מנות מרק גזר ומנת אורז וירקות, כך שהאירוע עבר יחסית בשלום (חוץ מזה שניסו למכור לנו תכשיטים מדגסקרים במחיר תיירים מופרך).
מסלול הצינגי השני הסתבר כמסלול מתוייר הרבה יותר, וכבר על ההתחלה חלפנו על פני חבורת תיירים יפנים שמאוד התלהבו מהיפנית השוטפת של דורי (מדובר במילים שלום ומילת פרידה שגרמו לקריאות אהדה בקרב כל הסבתות היפניות). אחר כך פגשנו גם מטיילים אחרים ביניהם זוג תיירות יווניות שהגיעו למדגסקר ללא תכשיר דוחה יתושים, מה שלא מנע מהן להסתובב עם גופייה ומכנסיים קצרים. השאלנו להן את הרעל שהיה ברשותנו ובתמורה קיבלנו בננה מיניאטורית וקיווי מיובש (אין ספק שזה מצרך חובה בטיול באפריקה שלא כמו תכשיר נגד יתושים וקרם הגנה שגם אותו הן לא טרחו להביא). בשלב זה נינה הבחינה שהיא דרכה על קקי של פוסה. כידוע, פוסות אחרי ארוחת למורים משביעה נוטות לחרבן... למורים :(. לאחר שסיימנו לגרד פרווה של למורים מהנעל ולאחר שבחנו מקרוב את תצורות האבן המרהיבות מכל כיוון, טיפסנו, עלינו וירדנו, עברנו בגשרים תלויים ובמערות תת קרקעיות,
למה פינגוינים? שואל הקורא חד ההבחנה.. משום שאתמול לא יצא לנו לראות bamboo lemur למרות הבטחות המדריך, ודורי בחוסר זהירות הצהיר "אל תדאגי, נינה, מחר נראה bamboo lemur, ואם לא אז אני מסדר לך פינגוינים". נינה, מיותר לציין, הסכימה להצעה. לצערו הרב של דורי לא נצפו bamboo lemurs בשטח.
בערב אכלנו ארוחת ערב נוספת במלון. גם הפעם היינו הסועדים היחידים אבל השכלנו לא להזמין עוף הפעם, והסתפקנו בשתי מנות מרק גזר ומנת אורז וירקות, כך שהאירוע עבר יחסית בשלום (חוץ מזה שניסו למכור לנו תכשיטים מדגסקרים במחיר תיירים מופרך).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה