קמנו בניחותא לאחר כ- 12 שעות שינה! ואכלנו ארוחת בוקר עם נוף הים הרגוע והכחול. לאחר הארוחה שמנו פעמנו לשמורת Reniala שהיא שריד ל- spiny forest באיזור.
השמורה נמצאת מרחק הליכה מהמלון, והובלנו לשם ע"י מקומי מעט מוזר ולא דובר אנגלית בשם behava. היה מאתגר להבין מה הוא רוצה אבל נינה התמודדה עם האתגר בגבורה ודורי הסתכל על נינה ועל המקומי בחוסר אונים והנהן.
בשמורה מצאנו הרבה עצים קוצניים כיאה ל- spiny forest (מעין קקטוס שהתחפש לעץ),
כמה סוגים של באובבים (הותיק ביניהם בן 1500 שנה),
נחש חמקמק
ואפילו שני sportive lemurs מנומנמים שישנו בין קוצי העצים.
ראינו ג'וק גדול מת עליו המדריך אמר שזה רק תינוק של ג'וק וצייר על החול את הממדים של האמא של הג'וק הזה, מה שגרם לנו להרגיש בנוח עם הג'וקים במטבח שלנו, וכן הדגים לנו טיפוס מרשים על באובב (מה שכן, היו שם מדרגות מיוחדות כדי לעלות ולאסוף את הפירות באדיבות מקומיים בתקופה שלפני שהמקום הוגדר כשמורה).
משם חזרנו למלון דרך החוף ונאלצנו לברוח מנערים שניסו למכור לנו קופסאות עץ מעוטרות. לא הצלחנו להסביר להם שאין לנו צורך בכאלה, והם המשיכו להוריד את המחיר ולהציע עסקאות משולבות ובעיקר ללכת לידינו כל הדרך.
במלון אכלנו ארוחת צהרים (אח, כמה נתגעגע לשף כאן...) ולאחר מנוחה קצרה הצטרפנו לבעל המלון וזוג של צרפתי, בחורה מקומית (שנראית צעירה ממנו ב- 30 שנה) והבת הקטנה שלהם להפלגה לשונית האלמוגים במרחק של מספר קילומטרים מהחוף. ההפלגה הייתה על גבי קאנו עם מפרש, או בפי המקומיים pirogue, מה שישר עורר בנו תיאבון (עקב הקרבה הלשונית למילה "עוגה" ברוסית).
התרשמנו מהיכולת של משיטי הסירה לתמרן אותה אל השונית ומשם קפצנו עם סנפירים ושנורקל לראות את הדגים, קיפודי הים, כוכבי הים והיצורים האחרים שחיים בשונית.
נינה השתלטה על העסק מהר והתקדמה בתנועות יעילות ומחושבות. דורי, לעומת זאת, התחיל להאשים את הציוד. בגלל שהשסתום החד כיווני של השנורקל לא עבד, לטענתו, הוא כל הזמן בלע מים והתחיל לשקוע. הסנפירים היו מקולקלים כמובן, ורק משכו אותו מטה. בשורה התחתונה - דורי נראה כמו למור במצוקה שנזרק למים ורק מנסה לצאת משם. היו כמה רגעים של נחת בהם שייטנו בנינוחות מעל האלמוגים וראינו יצורים מגניבים. רגעים כאלה נקטעו בכך שדורי נשם מי ים ונאלץ להזדקר בחינניות ולפנות את כל המלח שהצטבר לו בריאות. בסוף חזרנו ל- pirogue עייפים (דורי) אך מרוצים (שנינו), ובחזרה למלון, שם פיצינו את עצמנו ב- пирог עם אננס, קוקטייל קוקוס וליקר בננה תוצרת הבית. כך עלינו לישון שיכורים (דורי) ובעלי שרירים כואבים (דורי) אך לחלוטין שבעי רצון מהיום שעבר עלינו (שנינו).
השמורה נמצאת מרחק הליכה מהמלון, והובלנו לשם ע"י מקומי מעט מוזר ולא דובר אנגלית בשם behava. היה מאתגר להבין מה הוא רוצה אבל נינה התמודדה עם האתגר בגבורה ודורי הסתכל על נינה ועל המקומי בחוסר אונים והנהן.
בשמורה מצאנו הרבה עצים קוצניים כיאה ל- spiny forest (מעין קקטוס שהתחפש לעץ),
משם חזרנו למלון דרך החוף ונאלצנו לברוח מנערים שניסו למכור לנו קופסאות עץ מעוטרות. לא הצלחנו להסביר להם שאין לנו צורך בכאלה, והם המשיכו להוריד את המחיר ולהציע עסקאות משולבות ובעיקר ללכת לידינו כל הדרך.
במלון אכלנו ארוחת צהרים (אח, כמה נתגעגע לשף כאן...) ולאחר מנוחה קצרה הצטרפנו לבעל המלון וזוג של צרפתי, בחורה מקומית (שנראית צעירה ממנו ב- 30 שנה) והבת הקטנה שלהם להפלגה לשונית האלמוגים במרחק של מספר קילומטרים מהחוף. ההפלגה הייתה על גבי קאנו עם מפרש, או בפי המקומיים pirogue, מה שישר עורר בנו תיאבון (עקב הקרבה הלשונית למילה "עוגה" ברוסית).
נינה השתלטה על העסק מהר והתקדמה בתנועות יעילות ומחושבות. דורי, לעומת זאת, התחיל להאשים את הציוד. בגלל שהשסתום החד כיווני של השנורקל לא עבד, לטענתו, הוא כל הזמן בלע מים והתחיל לשקוע. הסנפירים היו מקולקלים כמובן, ורק משכו אותו מטה. בשורה התחתונה - דורי נראה כמו למור במצוקה שנזרק למים ורק מנסה לצאת משם. היו כמה רגעים של נחת בהם שייטנו בנינוחות מעל האלמוגים וראינו יצורים מגניבים. רגעים כאלה נקטעו בכך שדורי נשם מי ים ונאלץ להזדקר בחינניות ולפנות את כל המלח שהצטבר לו בריאות. בסוף חזרנו ל- pirogue עייפים (דורי) אך מרוצים (שנינו), ובחזרה למלון, שם פיצינו את עצמנו ב- пирог עם אננס, קוקטייל קוקוס וליקר בננה תוצרת הבית. כך עלינו לישון שיכורים (דורי) ובעלי שרירים כואבים (דורי) אך לחלוטין שבעי רצון מהיום שעבר עלינו (שנינו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה